<h1>ספר השולחן הלכ' ק"ש שער שלישי</h1>
<h2>דף מו.</h2>
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא חזי מר צורבא דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים מקנח בצרור ובקסמיות, אמר ליה שפיר קאמר, מי כתיב ארחץ במים, ארחץ בנקיון כתיב בכל מידי דמנקי, ורב לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן קריאת שמע. לפיכך כשהגיע זמן קריאת שמע אם יש מים מצויין לו, ירחוץ ידיו במים ויקרא קריאת שמע, לא מצא מים לא יבקש אחריהן ויאחר קריאתה, אלא מקנח ידיו בעפר או בצרור ובקסמיות וכיוצא בהם וקורא. בד"א לק"ש, אבל לתפלה צריך לחזר אחר המים כמו שיתבאר לפנינו בשער השני מהלכות תפלה בג"ה, והטעם לזה מפני שקריאת שמע דאורייתא הקלו בו לדבר זה, כמו שהקלו בו לענין בעל קרי שקורא קריאת שמע לפי שאין דברי תורה מקבלין טמאה, ואינו מתפלל, שהתפלה דרבנן, ולפיכך אינו מתפלל עד שירחץ. ובתוספות לרבותינו הצרפתים ז"ל אמרו דבין ק"ש בין תפלה אין צריך לחזור כלל אחר מים אלא מקנח בעפר ובצרורות ומתפלל.
